פסק-דין בתיק עת"מ 48657-02-11

עתירה להורות למשיבים להעניק לעותרת מספר 1 מעמד של תושבת בישראל "מסוג א/5 לכל הפחות", מכוח הוראות חוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952, ובהתאם לנוהל להסדרת מעמדם של הורים קשישים ובודדים של אזרחים ישראלים.

העותרת מספר 1, ילידת שנת 1928, אזרחית רוסיה; בתה, העותרת מספר 2, אזרחית ישראל, עלתה ארצה כזכאית שבות בשנת 2001.

בשנת 2007 הזמינה הבת את אמה לישראל, וזו קיבלה אשרת תייר מסוג ב/2. תוקפה הוארך בתחילה, אך בהמשך נדחתה בקשה להארכה נוספת מכוח "נוהל הורה קשיש", מכיוון שהעותרת מספר 1 אינה ממלאת אחר תנאי הנוהל, בכך שיש לה בת נוספת בהונגריה לבד מבתה הישראלית.

העותרות הגישו עתירה מינהלית (עת"ם  8445/08) ובדיון בעתירה הוסכם להביא את עניינן של העותרות לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים. עוד הוסכם כי העותרות יגישו לוועדה בקשה מפורטת בכתב ויצרפו לה אישור רשמי על אודות יציאותיה וכניסותיה של בתה הנוספת של העותרת מספר 1 מהונגריה לרוסיה. בשלהי שנת 2008 הוגשה בקשה לוועדה הבינמשרדית וביום 23.4.09 החליט המשיב ליתן לעותרת "רישיון שהייה מסוג ב/2 לשנה שלא מכוח נוהל הורה קשיש, תוך התחייבות המשפחה לשאת בהוצאות הטיפול בנ"ל. בתום תקופה זאת ייבחן עניינה שנית על-ידי מטה הרשות בהתאם לנסיבות".

בעקבות ההחלטה הוגשה עתירה נוספת (עת"ם 1789-09) ובגדרה הוסכם על החזרת עניינן של העותרות לדיון בוועדה הבינמשרדית ולמתן החלטה חדשה, מחמת העדר פרוטוקול הדיון בוועדה ובו התייחסות של כל אחד מחבריה. הוועדה שבה לדון בבקשת העותרות וביום 27.12.10 הודע לעותרות על ההחלטה לאשר מתן רישיון שהייה לעותרת מספר 1 מסוג ב/2 לשנה כאשר הטיפול הרפואי בה יהיה באחריות המשפחה.

נתתי דעתי על  החלטתה  העדכנית של הוועדה הבינמשרדית, בהתייחס לטענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, מצאתיה סבירה ונכונה, ואינני סבור כי יש פגם מינהלי שנפל בהחלטה ואשר מצדיק להתערב בה ולשנותה.

אין צריך לומר כי יש טעם והצדקה עקרונית למתן מעמד להורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי, וביחד עם זאת, להגדיר ולתחום את המצבים שבהם יוענק המעמד. בגדרי הנוהל נדרש שהמוזמן יהיה הורה בודד של האזרח הישראלי המזמין, שגילו יהיה מעל 60, ושאין לו ילדים נוספים בחו"ל לבד מהמזמין. כמו כן, יש לוודא כי אין מניעה פלילית או בטחונית לאישור הבקשה. כידוע, השיקול שבבסיס הנוהל הוא הומניטארי. הנוהל נבחן והוכר לא אחת על-ידי בית המשפט העליון כנוהל ענייני וסביר. ודוק: במה שנוגע לילד הנוסף של ההורה הקשיש בחו"ל, קשה עד מאד לבחון את איכות הקשר עמו. מבלי להתייחס למהימנותן של העותרות הספציפיות בעתירה דנן, הרי שככלל אין ניתן להסתפק בטענה על העדר קשר של הורה קשיש עם ילדו הנמצא בחו"ל. קשה לסתור טענה זו, ואין הצדקה להקצאת משאבים רבים לצורך חקירה ודרישה בכגון דא. כפי שציינה ב"כ המשיבים, מרקם היחסים בין הורים לילדיהם ובין ילדים לאחיהם הוא עדין ומורכב. קשה מאד להיכנס בעובי הקורה ואין הצדקה לכך. המציאות מלמדת על מגוון של שיקולים וסיבות לחלוקת הטיפול ולעוצמת הקשר שבין ילדים והוריהם. אין מקום להעניק מעמד להורה אך ורק בהתאם למקום מושבו של ילדו אשר בחר לטפל בו באותה העת.

בהשלכה לענייננו, אין די בהצהרותיה של גב' אירנה, בתה של העותרת מספר 1 המתגוררת בהונגריה כי איננה מעוניינת לטפל באמה, ואין די בטענותיה של העותרת מספר 2 כי אחותה לא ביקרה כלל את אמן ברוסיה ולא הייתה בקשר עמה. אין אפשרות אפקטיבית לבחון טענות אלה, אלא רק לשער השערות הקשורות להבדלים שבמדיניות ההגירה שם וכאן, זכויות נלוות, ויחסים משפחתיים. החלת הנוהל בנסיבות שכאלה, על סמך דברי ההורה הקשיש וילדו המזמין, בדבר ניתוק הקשר עם ילד אחר המתגורר בחו"ל, משמעה הלכה למעשה הענקת מעמד כמעט באופן אוטומטי לכל הורה קשיש של אזרח ישראלי שאינו זכאי לקבל מעמד מטעמים אחרים, אך ורק מכיוון שהחליט להשתקע בישראל ולא במדינה אחרת שבה נמצאים ילדיו האחרים או בן זוגו החי עמו בנפרד. החריג יהפוך אפוא לכלל, בניגוד לתכלית הנוהל, ולמדיניות משרד הפנים המעוגנת בחוק הכניסה לישראל.  אין הצדקה לכך.

בעיקרו של דבר, מרבית הדברים הנ"ל הם למעלה מן הצורך, בשים לב להסכמת העותרות בעתירתן הראשונה הנ"ל לחזור ולהביא את עניינן לפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים. מן ההסכמה ההיא נובע כי העותרות מסכימות לכך שהעותרת מספר 1 אינה עומדת בתנאי הנוהל, היות ויש לה בת נוספת המתגוררת בחו"ל. אילו לא הייתה זו עמדתן, לא היה מקום להביא את עניינה של העותרת מספר 1 בפני הוועדה הבינמשרדית. משהובא העניין בפני הוועדה הבינמרשדית, כאמור בהסכמה, דומה כי אין עוד הצדקה לדון כעת בפרשנות הנוהל ותנאיו בכלל, ובפרשנות המושג "הורה קשיש" בפרט, כי ממילא כל החלטה של הוועדה הבינמשרדית הריהי מחוץ לנוהל. כשלעצמי, על כל פנים, בצדק לא הוחל נוהל הורה קשיש על העותרת מספר 1, כי בתה הנוספת מתגוררת בהונגריה.

הוועדה הבינמשרדית, כידוע, מוסמכת להעניק לעותרת כל מעמד על פי שיקול דעתה בהתחשב בכלל הנסיבות. הוועדה הבינמשרדית אינה כפופה למה שנקבע בנוהל הורה קשיש במה שנוגע  למתן אשרות השהייה, אם לצורך עבודה (ב/1), אם למעמד ארעי (א/5) ואם לכל מעמד אחר. הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים נועדה לבדוק אפשרות להענקת מעמד בישראל למי שאינם ממלאים אחר תנאי החוק או נהלי המשיב. הוועדה מתמודדת עם מצבים אנושיים קשים, חריגים ויוצאי דופן שבהם ישנם טעמים הומניטאריים כבדי משקל. שיקול דעת רחב ביותר מסור לוועדה, עוד יותר מזה הנתון לשר הפנים, ולא אחת נפסק כי התערבות בשיקולי הוועדה הפועלת על בסיס הומניטארי היא מצומצמת ביותר. הוועדה בחנה כדבעי את נסיבות עניינה של העותרת מספר 1. אכן נסיבותיה האישיות והרפואיות נמצאו לדעת הוועדה כמצדיקות הענקת מעמד על מנת לאפשר את שהייתה בישראל ביחד עם בתה. ההחלטה איננה סוף פסוק. נקבע בה כי עניינה של העותרת 1 יובא שוב לדיון בחלוף שנה ממועד מתן המעמד. דעתי כדעת ב"כ המשיבים שטענה כי החלטה זו היא סבירה ומתחשבת. הלכה למעשה התקבלה בקשתן של העותרות להעניק לעותרת מספר 1 מעמד חוקי בארץ, אף-על-פי שהיא איננה עומדת בתנאי החוק או נוהל כלשהו המאפשר זאת. החלטת הוועדה נתנה מענה לבעיה ההומניטארית שעל הפרק. היה בה כדי לאזן בין מגמתם של המשיבים על-פי מדיניות הממשלה שלא להרחיב עוד את מעגל הזרים השוהים בארץ שלא כדין, לבין הרצון לספק מענה אנושי לקשייה של העותרת.

אכן, עיקר מבוקשן של העותרות ניתן להן, אך לא כל-כולו. עדיין נדרשת בתה של העותרת מספר 1 לשאת בהוצאות הטיפול הרפואי באמה בעת שהותה בארץ. ואולם מדובר בדרישה בעניין כספי-כלכלי, ואין בכך כדי לגרוע מהמעמד שהוענק לעותרת מספר 1 כחריג לנוהל הורה קשיש. אין זה נכון מצד העותרות לבוא ולטעון כי בקשתן לא נתקבלה. הן אמנם מעדיפות מעמד אחר, והמעמד שניתן איננו משביע את רצונן במלואו, אך הדבר הזה לא מסור להן, אלא לשיקול דעתה ולסמכותה של הוועדה הבינמשרדית. עיקרה של העתירה איננו אפוא בהענקת מעמד לעותרת מספר 1 בארץ, שהרי מעמד זה ניתן, אלא מהותה של העתירה היא בקשה למימון ההוצאות הרפואיות של העותרת מספר 1 על-ידי רשויות המדינה. בקשה זו אינה מצדיקה התערבות בהחלטת הוועדה הבינמשרדית. משהוענק לעותרת מספר 1 מעמד מסוג ב/2, הריהי סמוכה ובטוחה כי לא יינתן לה בעתיד מעמד נמוך מזה מחד גיסא; ומאידך גיסא, אפשרה הוועדה הבינמשרדית לעותרת מספר 1 לשוב אליה בעוד כשנה לבחינת עניינה בהתאם לנסיבות. לא נסתם אפוא הגולל, כפי שטענה ב"כ המשיבים, בפני העותרת מספר 1 מפני קבלת מעמד גבוה יותר מזה שניתן לה.

אשר על כן החלטתי לדחות את העתירה.

העותרות יישאו בהוצאות העתירה, וכמו כן ישלמו למשיבים שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ש"ח.

<#12#>

ניתן היום, כ"ט ניסן תשע"א, 03/05/2011.

המזכירות תשלח העתק הפרוטוקול ופסק הדין לב"כ הצדדים.

הוקלד על ידי: נורית ביבי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: